נר שמיני בשכונת הבוכרים בירושלים Eighth candle of Hannukah in Buchari neighborhood Jerusalem

התקדמנו... נר שביעי של חנוכה הוא הנר שבו כבר לא היה לי גבס על הרגל. איך אבא שלי אמר? לא כל אחד מקבל רגל במתנה לחנוכה! ועם המתנה מגיעים האתגרים שבהליכה הפשוטה הטבעית והרגילה שלי, כבר לא מרגישה כל כך טבעית. אבל על מנת להרגיל את עצמי מחדש להליכה צריך ללכת, לא? 

אז החלטנו לצאת לצלם כי יש תירוץ מעולה שנקרא חנוכה ונר אחרון אז צריך למהר כדי לא לפספס. 

חוות עין שמר Ein Shemer Ranch

The Hebrew will be followed by a shorter English version.

אז מה עושים בתוך השיעמום הזה של ההחלמה? אולי זה לא באמת שיעמום אלא הזדמנות למציאת זמן ופנאי לדברים שרוצים בלי לחץ. בחיי היום יום בעבודה אנחנו חולמים על הרגעים שבהם לא נהיה מחוייבים למה שצריך ונוכל לעשות את מה שאנחנו רוצים. וזאת ההזדמנות שניתנת לי כרגע. רק אם היה אפשר לעשות את זה עם רגל בריאה זה היה עוזר לי קצת בחיים :) 

והאמת, שדי מדהים איך היום מתמלא לו בלי שבכלל מתאמצים.

בכל מקרה, במסגרת עשיית הדברים שאוהבים, חברה טובה הזמינה אותי לחוות הסוסים בעין שמר, שם היא רוכבת מדי שבוע, לנשום אוויר צח ולהתאוורר. האינסטינקט הראשון שלי היה- מה יש לי לעשות שם? חוות סוסים?! אבל התשובה פשוטה- לצלם. :) 
המשך בפנים...

אתיופיה של ישראל - Israel's Ethiopia

See the English version at the bottom of the post.

יום רביעי 19.11 אזרתי אומץ ויצאתי למרכז העיר בירושלים לבד. קודם הייתי חייבת להשמיש את הטלפון הנייד שלי, לא שהוא היה חסר לי במיוחד אבל החלטתי שהגיע הזמן להפעיל אותו. בהמשך יצאתי לפגוש חברה ואז התחילה מסכת ההמתנה הארוכה ביותר לאוטובוס שידעתי אי פעם. טוב אולי לא יותר ארוך מהיום בו ביל קלינטון ביקר בירושלים ובתור תלמידת בית ספר יסודי הייתי צריכה להמתין לאוטובוס שעתיים. בכל אופן פתאום התמלאה רחבת המשביר בחניכי בני עקיבא מבני העדה האתיופית פתחו שולחנות, השמיעו מוסיקה אתיופית רקדו וחילקו פליירים. נזכרתי, חג הסיגד.

האותנטיות של פרו

.לפני שטסנו לפרו הפחידו אותנו עד אימה סיפורי הגנבות שיש בדרום אמריקה. עכשיו הפרואנים כבר לא מלחיצים אותנו ואנחנו מגלים את האנשים הטובים, הנחמדים של פרו

...נתחיל מהסוף להתחלה

.חוזרים הביתה

מתחילים - Check-In

כל זה נכנס לארבעת התיקים

 See the English version at the bottom of the post.

פעם חשבתי שבלוג זה לאנשים שיודעים להתנסח בצורה מאוד ברורה, שיש להם דברים חכמים לומר וכל מני הגיגים. אז מה קרה שעכשיו אני אורלי שותפה לבלוג יחד עם איתי אישי היקר?  בעיקר כי יש תמונות להראות וסיפור מאחורי התמונה. ואת הסיפור שמאחורי התמונה אנחנו רוצים להביא לכם ואולי לטבל את זה בכמה דברי חכמה כאלה ואחרים במהלך הדרך.

אז מי אנחנו?