אתיופיה של ישראל - Israel's Ethiopia

See the English version at the bottom of the post.

יום רביעי 19.11 אזרתי אומץ ויצאתי למרכז העיר בירושלים לבד. קודם הייתי חייבת להשמיש את הטלפון הנייד שלי, לא שהוא היה חסר לי במיוחד אבל החלטתי שהגיע הזמן להפעיל אותו. בהמשך יצאתי לפגוש חברה ואז התחילה מסכת ההמתנה הארוכה ביותר לאוטובוס שידעתי אי פעם. טוב אולי לא יותר ארוך מהיום בו ביל קלינטון ביקר בירושלים ובתור תלמידת בית ספר יסודי הייתי צריכה להמתין לאוטובוס שעתיים. בכל אופן פתאום התמלאה רחבת המשביר בחניכי בני עקיבא מבני העדה האתיופית פתחו שולחנות, השמיעו מוסיקה אתיופית רקדו וחילקו פליירים. נזכרתי, חג הסיגד.

חג הסיגד הינו החג המשמעותי ביותר והייחודי לבני העדה האתיופית והוא חל 50 יום לאחר יום הכיפורים בכ"ט חשון ואם הוא חל בשבת מקדימים ליום חמישי שלפניו. באתיופיה היו עולים על הר גבוה כדי לדמות את המעמד למעמד הר סיני וקבלת התורה. במעמד זה הקייסים (כהני העדה) היו קוראים מתוך ספרי תורה מתפללים מתוך ספר התפילות האתיופי הנקרא מצהף קדוס ולאחר החלק הזה היו הקהל מתוודים על חטאיהם פורשים ידיים לשמים ומשתחווים.

היום, נקבע מקום חגיגת החג לטיילת ארמון הנציב בירושלים המשקיפה על העיר העתיקה ושעל פי המסורת היהודית משם השקיף אברהם אבינו על הר המוריה בפעם הראשונה כאשר בא לעקוד את יצחק. מסתבר שרק ב2008 נחקק חוק חג הסיגד המקבע את החג בתוך הלוח השנה הלאומי, ושהשנה, שנת 2014, 30 שנה למבצע משה, היתה השנה הראשונה שבה הגיע נשיא המדינה לחגוג את החג יחד עם העדה. 

יום חמישי 20.11 כ"ז חשון יצאנו לארמון הנציב לצלם את חגיגות חג הסיגד בירושלים מנקודת מבטינו. התכוננתי לכך שאני בערך אשב במקום אחד ואצלם מה שאני יכולה ושאיתי יצליח יותר להסתובב להתקרב לקייסים ולצלם. בפועל הצלחתי גם להתסובב וגם לעמוד במקומות שונים ואפילו לתפוס את הרב הראשי עובר ממש לפני. 

החוויה היתה מעניינת ביותר. לאיתי ולי זאת היתה הפעם הראשונה שנסענו לחגיגות החג בארמון הנציב. הגיעו אוטובוסים מכל הארץ, מבוגרים וצעירים, כאלה שלבשו בגדים מסורתיים וכאלה ששילבו בלבוש מודרני דפוסים מסורתיים. מצד אחד בני העדה באים לחגוג את אחד הימים היותר קדושים בשנה ומצד שני באים המוני הצלמים לצלם את המאורע דבר שיוצר איזה שהוא שילוב מוזר שבין אותנתיות למיסחור של האירוע. חשבנו לתומנו מה היה קורה אם היו באים לצלם אותנו ביום כיפור בבית כנסת או בכותל. אה, בעצם כן באים לצלם אותנו בכותל מכל רחבי העולם. בכל אופן, לנו היתה תחושה שניסו להנגיש את הטקס לשני סוגי קהלי יעד. הראשון אלה הם בני העדה שלא מכירים את מנהגי חג הסיגד או את התפילות ויש צורך לעשות חיבור למסורת האישית של העדה והשניים אלה הם אנשים כמונו, פראנג'ים, שבאו לראות ולהחשף לחג זה. זה בא לידי ביטוי בשלטים ששמנו לב אליהם כמו- "רוצה לדעת מה הקייסים אומרים בתפילותיהם? " עם אוהל מרכזי ובו הסברים, סניפי בני עקיבא שעבדו על חיבור הציעירים למסורת האתיופית, מניינים שהתפילות בהם אשכנזיות לגמרי כדי שאלה שלא גדלו על ברכי המסורת האתיופית יוכלו להתחבר ועוד.  

משהו ששמנו לב אליו הוא שבניגוד לשאר החגים בסדר גודל כזה במסורת היהודית אם זה שלושת הרגלים- פסח שבועות וסוכות, או ראש השנה ויום כיפור, לא היה ענין של הימנעות מנסיעה או חוסר שימוש בטלפון או ל"ט אבות מלאכה וכו. שאלה מעניינת בפני עצמה איך זה לא השתרש במנהג החג. 

ואם מבחינה צילומית נתמקד רגע הייתי אומרת שכשיש אירוע כל כך עמוס וגדוש קשה לדעת במה להתמקד ומה לצלם כי האופציות כל כך רבות וחלון הזמן לצילום מצד אחד גדול כי האירוע מתמשך מצד שני כל פריים הוא ענין של תזמון שלא חוזר על עצמו. יש כמה נושאים סביבם אפשר לצלם והדילמה היתה לאורך כל האירוע. 

במבט לאחור ניסיתי להגדיר את הנושאים בהם אפשר להתמקד והגעתי לכמה. נושא אחד היה התפילה והכיסופים כמובן. בולט וגלוי לעין. הנושא השני היה מוטיבים אתיופים הקיימים במהלך החגיגות שבא לידי ביטוי בבגדים, דברים שנושאים עליהם, מראה ומבט. נושא נוסף היה הבדל בין הדור הישן והדור החדש בעדה האתיופית, יכולנו אפילו לעסוק בצלמים השונים שבאו לצלם את האירוע אבל זה לא באמת היה אופציה רצינית. 

אנחנו נהננו לצלם, מקווים שאתם נהנים מהתוצרים. 

Wednesday 19/11 was my first day out of the house on my own. I went to run some errands and meet a close friend of mine. While I was waiting for the bus back home, which took a long time due to current events here is Jerusalem, I suddenly saw a group of young teenagers open tables and put Ethiopian music on dance a give some information sheets about the coming holiday- Sigd. 

The Sigd holiday is a unique holiday for the Ethiopian community. The holiday happens on the 29th of Heshvan- the Hebrew date which usually falls at around the end of October beginning of November 50 days after Yom Kipur the Jewish holiday of forgiveness. The holiday symbolizes the acceptance of the Torah and the Jewish God. The Kess, leader of Ethiopian community, would go up to the high mountain they would prepare in advance with the community read form the bible and the prayer book. After this section was over the community would raise their hands and bow and ask for forgiveness. 

In Israel now days the Ethiopian community gathers on a lookout over the old city traditionally recognized as the place which Abraham saw Mount Moria for the first time. They pray and read sections from the bible and then they ask for forgiveness. This year we celebrate 30 years to "Operation Moses", the evacuation of Ethiopian Jews from Ethiopia and it's also the first time the President attended the celebration. 

Both for Itai and I it was our first time at these celebrations. We were amazed at the amount of busses arriving at the event and at the amount of photographers who came. We hought how would we feel if so many people would come to take pictures of our holiest day- Yom Kipur or how we feel when sos many people do so at the western wall. In adition it was very itnteresting to see how the Ethiopian community tried to make the event friendly user for the none Ethiopian or for the Etheopian who wasn't familiar with the customs. 

Photography wise it was a challenge to take pictures at such a busy event with so many things to focuse on. So eventually I managed to catagorize the themes I noticed there. First the yearning to Jerusalem and the prayers. Secondly the generation gap and culter differences and third the Ehiopian symbols that are noticed. 

We set off to take photos from our point of view. 

במהלך הטקס נעמדו בכמה מרכזים ממכובדי הקהילה ואספו כסף. לא ברור בדיוק למה אך נאספה שם כמות יפה של כסף. מקווה שזה הולך למטרות טובות.