חוות עין שמר Ein Shemer Ranch

The Hebrew will be followed by a shorter English version.

אז מה עושים בתוך השיעמום הזה של ההחלמה? אולי זה לא באמת שיעמום אלא הזדמנות למציאת זמן ופנאי לדברים שרוצים בלי לחץ. בחיי היום יום בעבודה אנחנו חולמים על הרגעים שבהם לא נהיה מחוייבים למה שצריך ונוכל לעשות את מה שאנחנו רוצים. וזאת ההזדמנות שניתנת לי כרגע. רק אם היה אפשר לעשות את זה עם רגל בריאה זה היה עוזר לי קצת בחיים :) 

והאמת, שדי מדהים איך היום מתמלא לו בלי שבכלל מתאמצים.

בכל מקרה, במסגרת עשיית הדברים שאוהבים, חברה טובה הזמינה אותי לחוות הסוסים בעין שמר, שם היא רוכבת מדי שבוע, לנשום אוויר צח ולהתאוורר. האינסטינקט הראשון שלי היה- מה יש לי לעשות שם? חוות סוסים?! אבל התשובה פשוטה- לצלם. :) 
המשך בפנים...

וכך יצאנו ביום שלישי בבוקר ה9.12 בנסיעה ארוכה (בשבילי) אל עבר עין שמר.

בהתחלה לא בדיוק ידעתי מה אני מחפשת. חווה. סוס. מה יש לי כבר לצלם? ובכלל, באיזו זכות אני באה לצלם פה מקום לגמרי זר. הרגשתי שבעל החווה מסתכל ואומר- הנה עוד אחת צלמת שמתחשק לה לצלם כמה סוסים והתמונות (ופה החלק שאני יודעת בוודאות שאף אחד חוץ ממני לא חשב) התמונות ייצאו בטח לא משהו ובנאליות של סוסים רצים, עומדים, נחים. 

ואז אמרתי לעצמי- הלו, מה זה הדיבור הזה??? יש לך תמונות טובות ותפסיקי עם החשיבה הזו. מיד אזרתי אומץ והתחלתי קצת לצלם מזכירה לעצמי כל הזמן שאין ממה להתפדח. מקסימום מקסימום יצאו תמונות גרועות ותהיה התנסות טובה.. :) 

ממש בהגעה בעל החווה- אודי היה באמצע לאמן סוסים בהליכה ריצה משותפת בשביל רכיבה עם כרכרות בהם נדרשים יותר מסוס אחד. היה מענין לראות איך הסוסים מסתדרים עם הקצב המשותף לאט לאט, לומדים ללכת אחד ליד השני, להקשיב ללסוסים האחרים שלידם ולהוראות המאמן. איך לא נהיה להם סחרחורת אני לא יודעת אבל בשלב מסויים הסוסים נכנסו לשוונג ולתחילו קצת לרוץ קלות- בשפה מקצועית טורט.

אחרי עוגה ותה חברה שלי התחילה את האימון שלה וכך החלו כולם להתפזר לדרכם והיה לי זמן לשוטט בנחת עם עצמי (לא רחוק מדי ולא הרבה מדי) ולנסות לראות מה העין תופסת במקום הזה. ומה אני אגיד לכם... יצאתי בתחושה שיש לי עוד מה לצלם שם. 

על כמה תמונות הייתי רוצה להרחיב ואם גארי יורובסקי היה רואה את התמונות וההסברים הוא היה מאוד גאה בי..

בכניסה לאורווה בתא הראשון משמאל היו שני סוסים בשני צבעים. סוס שחרחר וסוס קרם חום. הסוס בצבע קרם חום היה מאוד קרוב לדלת הסוגרת את התא והיה נדמה לי שאם רק יפתחו את הדלת הוא יצא ישר החוצה קצת להתאוורר כמוני. וככה כשאני מתבוננת בו ומנסה לחפש זווית טובה או פריים מעניין יצא שכשהתקרבתי הוא הנמיך ראש וכשהתרחקתי הוא הרים ראש. וככה תוך כדי משחק הרמת הראש והורדת הראש צילמתי את שוחר החופש שלנו בתוך התא שלו.

והנה עוד תמונה שעושה לי עוד יותר תחושה של הלוחמת לענייני חופש החיות. אחת התמונות האחרונות שצילמתי באותו יום.
היו בכניסה לאותו תא מעין ווים על הקיר שתלויים עליו המון סוגי חבלים וחשבתי להוציא משם כמה תמונות מעניינות. לפעמים יוצא שרק אחרי הצילום יוצא שאני שמה לב לעוד פרט בתמונה שפתאום הופך לנושא לתמונה הבאה וכל היה גם במקרה הזה. אחרי שצילמתי את הפריים הראשון של התמונה הזו פתאום קלטתי שיש פלטת עץ עליה כתוב משהו וקפץ לי לראש שיכול להיות שכתוב על זה את השם של הסוס שנמצא בכל תא. (בפועל זה ממש לא נכון והיתה שם פלטת העץ היחידה בכל האורווה- חיה בסרט שכמותי) והנה הפריים שכותרתו מבחינתי- לכל סוס יש שם...

מצורפות עוד כמה תמונות מוצלחות להנאתכם. בחלקם מה שאני אוהבת זה הטקסטורות על הקיר שמבליטות את החומר הבסיסי ממנו בנויה האורווה ובתמונה אחרת אני אוהבת את הניגוד בין השמש והאור שבחוץ לבין האפלולית של האורווה ואת החיבור בין החושך והאור עם ענפי השיח המטפס שחלקו בפנים וחלקו בחוץ. 

יצאתי בתחושה טובה. גם בן אדם שנשברה לו הרגל עם קצת פחות חשיבה מסכנה ויותר חשיבה חיובית יכול להצליח לעשות דברים טובים עם הזמן שנותר להחלמה. 
בסוף אני עוד אתגעגע לתקופה הזו...

So how do I not get too board waiting for my leg to heal? Stopping to think about it, this might my opportunity to do things I didn't have time to do while working. I wish I had this time when physically healthy...

A good friend of mine invited me to go with her to the ranch she goes to every week and my first response was- for what?! I can't ride a horse and I don't want to ride one ofter my last experience. (I will get over that one day and get on one but not until my leg heals first.) The answer was clear- to take pictures. 

At first I didn't know what to focus on. Some times I get the bashful feeling of going into a place where I am a stranger and how do I dare to start shooting pictures in that condition? But after a moment when all workers went on to their business and my friend got on her horse to train I was able to find my piece of mind and look around on my own. I wanted to make sure I can get good and special moments and wasn't sure I could but gave it my best shot.

It was very interesting to see training process. When we arrived Udi- the ranch owner was training horses to walk in same pace and trot as well. Interesting to see how horses communicate and listen to each other. 

While taking the pictures and wandering around I came to notice various view points in which having horses locked behind bars and freedom came to my attention. I wondered if the horses too have the urge to go out and breath some fresh air...
Some other moments I shot show the texture in the building and difference between the darkness inside and light outside having the plants connecting between the two. 

The day was a success and I understood I can push my limits and am able to do more than I think I can even having my leg as it is. It just requires thinking positively and creating the ability in the mind. 

I'll probably miss these times eventually...