See the English version at the bottom of the post.
יום רביעי 19.11 אזרתי אומץ ויצאתי למרכז העיר בירושלים לבד. קודם הייתי חייבת להשמיש את הטלפון הנייד שלי, לא שהוא היה חסר לי במיוחד אבל החלטתי שהגיע הזמן להפעיל אותו. בהמשך יצאתי לפגוש חברה ואז התחילה מסכת ההמתנה הארוכה ביותר לאוטובוס שידעתי אי פעם. טוב אולי לא יותר ארוך מהיום בו ביל קלינטון ביקר בירושלים ובתור תלמידת בית ספר יסודי הייתי צריכה להמתין לאוטובוס שעתיים. בכל אופן פתאום התמלאה רחבת המשביר בחניכי בני עקיבא מבני העדה האתיופית פתחו שולחנות, השמיעו מוסיקה אתיופית רקדו וחילקו פליירים. נזכרתי, חג הסיגד.
